האם בדיקת פוליגרף אמינה?

הפוליגרף המודרני, הידוע יותר בשם "בדיקת גלאי השקר", הוא מכשיר קטן ומרתק בעל היסטוריה ארוכה ושנויה במחלוקת. הגרסה המוקדמת ביותר של מכשיר פוליגרף פותחה בשנת 1921 כאשר החוקרים ריכזו יחד מדדים שפותחו בעבר של נשימה, קצב לב ולחץ דם שהראו בנפרד הוכחה כמדד לשקר. ההתפתחויות הטכנולוגיות נמשכו, והפוליגרף המודרני הוא כיום מערכת משולבת, מתקדמת וממוחשבת, המנטרת באופן רציף את לחץ הדם, קצב הלב, הנשימה וההזעה.

איך עובדת בדיקת פוליגרף?

התיאוריה מאחורי הפוליגרף היא שכאשר אנשים משקרים, הם חווים מצב רגשי שונה מאשר כאשר הם דוברי אמת. באופן ספציפי, נהוג לחשוב שכאשר אנשים משקרים, במיוחד בתרחישים עם סיכון גבוה כמו חקירות משטרתיות, הם חרדים או מפחדים להיתפס בשקר. כשאנשים אשמים נשאלים שאלות שיחשפו את אשמתם (למשל, איפה היית ביום שלישי שעבר?), והם משקרים, הפחד להתגלות גורם להפעלה מוגברת של מערכת העצבים הסימפתטית שלהם. הפעלה זו מובילה לעלייה בקצב הלב, לחץ הדם, הנשימה וההזעה. שינויים אלו הם חלק ממערכת הילחם או ברח שמתחילה בכל פעם שהיו מפוחדים.  

הפוליגרף נועד לזהות את אותם שינויים עדינים בתגובות הפיזיולוגיות של אנשים כאשר הם משקרים. הרעיון הכללי הוא שכאשר אדם ישר, התגובות הפיזיולוגיות שלו נשארות יציבות תחת תשאול, בעוד שהמדדים של אדם אשם "ישתוללו". אחד מהליכי הפוליגרף הנפוצים ביותר נקרא מבחן שאלת ההשוואה (נקרא גם מבחן שאלת הביקורת). הנבחן נשאל שאלות רגילות יחסית כמו "איפה אתה גר" כמו גם שאלות שאינן רלוונטיות לפשע או החשד המיוחס לו, אך עשויות לעורר תגובה רגשית כמו "האם אי פעם סיפרת שקר?". לאחר מכן הוא יישאל שאלות ישירות על הפשע המיוחס לו לכאורה, כגון, "האם גנבת את המסמכים?" הנחת היסוד של מבחן שאלת ההשוואה היא שלאדם אשם תהיה תגובה פיזיולוגית הרבה יותר חזקה לשאלת הפשע, בעוד שלאדם חף מפשע לא.

הפוליגרף משמש בחקירות פליליות, אם כי בדרך כלל אינו קביל כראיה במשפט. הוא משמש גם ככלי מיון לפני העסקה והמשך תעסוקה עבור עובדים פדרליים רבים שעובדים בתפקידים רגישים, למשל בחברות וגופים ביטחוניים. עסקים פרטיים, לעומת זאת, אינם יכולים לכפות על עובדיהם לעבור בדיקת פוליגרף, אך הם בהחלט רשאים לבקש זאת מהם.

האם בדיקת פוליגרף אמינה?

השאלה שנשאלת תמיד היא האם בדיקת פוליגרף אמינה, והאם התוצאות מדויקות? לרוב, כן. בדרך כלל, כאשר מישהו משקר, בודק פוליגרף מיומן יכול לדעת זאתף אבל זה לא 100% מדויק. הערכת דיוק הפוליגרף עומדת על 87%. כלומר, ב-87 מתוך 100 מקרים, הפוליגרף יכול לקבוע במדויק אם מישהו משקר או דובר אמת.

למה צריך לענות על שאלות הפוליגרף ב"כן ולא" בלבד?

יש מספר סיבות אפשריות לכך שבודקי פוליגרף עשויים לבקש מהנבדקים לענות באופן של כן או לא בלבד:

1. פשטות: תשובות קצרות וחד משמעיות ("כן" או "לא") מקלות על הבודק לנתח את התגובות הפיזיולוגיות של הנבדק. ניתוח מורכב יותר של תשובות ארוכות ומפורטות עלול להוביל לטעויות בפרשנות.
2. שליטה: צמצום אפשרויות התגובה של הנבדק ("כן" או "לא") מאפשר לבודק לשלוט יותר בתהליך הבדיקה. ייתכן שהבודק מעוניין למנוע מהנבדק לספק הסברים מיותרים או להתחמק משאלות קשות.
3. אמינות: תשובות קצרות וקצרות נחשבות כמיטיבות יותר לשקף את רגשותיו האמיתיים של הנבדק. ייתכן שהבודק מאמין שתשובות ארוכות ומפורטות עלולות להיות מתוכננות או מפוברקות.

כדי להפיק תוצאות הוגנות ומדויקות, בודק פוליגרף חייב למזער מזהמים, כמו עצבנות ובילבול, לבודד את הבעיות הרלוונטיות ולהשתמש רק בפורמטים של בדיקה מאומתים. הפוליגרף פשוט מתעד שינויים פיזיולוגיים בתגובה לשאלות שהועלו במהלך חילופי דברים מובנים בין הבודק לנבדק.

עובדה מדעית היא שהגוף מגיב בדרכים מסוימות לגירויים מלחיצים. עבור רוב האנשים, האיום המיידי להיתפס בשקר רציני הוא גירוי מלחיץ. רוב האנשים הכנים יתרגלו לשאלות רלוונטיות לאורך זמן, כי הם יודעים שהם דוברי אמת. הם נוטים להיות יותר רגועים, בידיעה שהאמת לצידם.